ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב

נולד ביאוורניק (Jawornik)‏ שבגליציה.
אביו, רבי פסח לנגזם, היה מלמד תינוקות. צאצא של רבי שמשון מאוסטרופולי שנהרג בגזרות ת"ח ת"ט.
אמו, איטה‏, הייתה אחייניתם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי.
לפניו נולדו להוריו מספר ילדים, שנפטרו בילדותם.

מסופר‏ כי על מנת לנסות למנוע גם את מותו של הרך העתידי, התייעצה אמו עם דודה, רבי אלימלך מליז'נסק, לגבי מתן שם לרך היילוד. ר' אלימלך הבטיח לאחותו שייוולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו הקדושה, והורה לה לתת לילד את שמו (כלומר אלימלך) כסגולה לאריכות ימים. מאחר שביהדות האשכנזית לא מקובל לתת לאדם שם של אדם חי, הוסיפו הוריו לשמו של התינוק את השם צבי (הרש).
רבי אלימלך אמר שבגלל זה הפסידו חצי ממעלתו של התינוק כי צבי אינו מלך ולכן יהיה חצי מלך (השם אלימלך היה נקרא בפי היהודים מלך).

סיפור מיוחד

מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריהם המגיד רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (מחבר ה"אוהב ישראל"). קשרים קרובים היו לו עם תלמידי בית-מדרשו של החוזה מלובלין ובראשם רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. שימש ברבנותן של דינוב (שם היה מרכז חצרו) רוביטש, סטריז'וב, האליטש (אנ'), ומונקאץ שאז הייתה חלק מהונגריה. פעל רבות להפצת תורת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים. בזמן כהונתו במונקאץ אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ולכן עורר עליו את חמתם של פרנסי העיר ונאלץ לעזוב את מונקאץ ולחזור לדינוב. נהג לחתום על מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו". נפטר בדינוב בי"ח בטבת תר"א (11 בינואר 1841) בגיל 58, והשאיר שלשה בנים ושלוש בנות. בנו רבי דוד (1804 – 1874), מילא את מקומו כאדמו"ר בדינוב.