ר' אלימלך מליזענסק

  • פטירתו: כא' אדר
  • קבורתו: ליזענסק, פולין

ר' אלימלך נולד בלופוכי, כפר קטן בגליציה, להורים שהיו מעשירי הכפר. להוריו היו שבעה בנים, ושניים מהם, רבי אלימלך ורבי זושה מהניפולי, התמסרו כבר בצעירותו אחרי תורת האר"י. במשך מספר שנים עשו יחד "גלות" על מנהגי הסתגפויותיה ותעניותיה. שניהם היו מתלמידי ר' דב-בר ממזריץ, ממשיכו של הבעש"ט, ועם התפשטות החסידות הסתפחו גם הם אליה. אך למרות העדויות על הסתגפויותיו הורה ר' אלימלך לחסידיו שלא לנהוג בסיגופים "כי כשל כוח הסבל לסבול התעניות והסיגופים ואין אפשרות להגיע לשלמות על ידיהם". 

אחרי פטירת המגיד ממזריץ נעשה ר' אלימלך למנהיגם של חסידי גליציה. הוא התיישב בעיר ליז'נסק שנעשתה בזכותו למרכז חסידי גדול. ה'נועם אלימלך' החדיר בלב שומעיו את הצורך לחזור בתשובה שלימה, הטיף להרבות בלימוד תורה ולהימנע מסיגופים, ועל-פי אחת המסורות רצה לעלות לארץ-ישראל ואף הגיע בדרכו עד לאחת הערים הסמוכות לברודי. 

מנהיגותו נתקלה בהתקפות קשות של המתנגדים: "הנני נרדף מגדולי הדור תפארת ישראל" – כתב. אך למרות זאת התחזקה השפעתו, ובין תלמידיו היו עשרות רבנים וראשי קהילות. ההערצה שרחשו לו צדיקים וחסידים הגיעה לממדים חסרי-תקדים. ר' ישראל מרוז'ין אמר עליו: "שתי ידיו היו כלוחות הברית, עשר אצבעותיו כעשרת הדיברות". 

לפני השואה נהרו המונים לקברו, בין היתר משום שהבטיח כי כל מי שישתטח על קברו ייוושע בכל הישועות ולא ימות ללא תשובה. בני העיר התפרנסו מהאורחים שבאו לפקוד את קברו, הקימו אכסניות, מסעדות ודוכני מכירות למען המוני הבאים. ההכנות נמשכו חודשים אחדים והתכונה הגיעה לשיאה מדי שנה בכ"א באדר, יום פטירתו. 

סיפור מיוחד

פ”א חזר הרר”א מבית המדרש לביתו בשביעי של פסח (או בשבת שירה) ושאל לאנשי ביתו, האם אתם רוצים לראות כיצד בקע משה רבינו את הים, וצוה שיביאו לו ספל מלא מים, ויט ידו הקדושה למעלה מן המים, ויבקעו המים, ואמר הרר”א כה בקע משה רבינו את הים. שתי נשים הזכירו את עצמן בצוותא חדא לפני הרר”א, האחת אמרה ששכר בעלה בית מלון מהפריץ ואין להם מעות לשלם דמי השכירות ועלול הפריץ להושיבם בבית הכלא, והשני‘ הזכירה שבעלה איננו בקו הבריאות, יעץ הרר”א להאשה השני‘, להעמיד עלוקות (באנקעס) להקיז דם, האשה הראשונה שהזכירה אודות הצרות שיש לה מהפריץ טעתה וחשבה שהרר”א מדבר אליה, ונסעה לביתה והגידה לבעלה שהרבי צוה להעמיד עלוקות, ויעש כן בגודל תמימותו ואמונתו הפשוטה, ועל ידי זה נטף דמו החוצה, ונפל למשכב, ביני לביני שלח הפריץ להיהודי שישלם את המעות, ואמרו לו שהוא חלוש ושוכב במטה, הפריץ חשב שעושה עצמו כחול, וקצף וצוה שיובילוהו אליו במטתו, זמן קצר לפני כן נשא הפריץ אשה, אמרה לו שהיא עוזבת אותו בגלל רשעותו, וכדי לפייס את אשתו ולמענה שתעזבנו, מחל הפריץ להיהודי את כל החוב, ולא עוד אלא שהרשה לו להמשיך לשבת בהמלון חנם אין כסף.
(ה'תע"ז – כ"א באדר ה'תקמ"ז; 1717 – 1787)